יתיר שרותי יבוא יצוא סוכנות מכס בע"מ נ' פוקס פיינטבול בע"מ

החלטה

בפני בקשה לסילוק על הסף, ולחילופין, להעברת התובענה לבימ"ש השלום בנצרת, מחמת העדר סמכות מקומית.

בבקשה נטען, כי בכתב התביעה לא צויין מדוע בית משפט זה קנה סמכות מקומית לדון בתובענה. עוד נטען, כי לגוף הענין, הסמכות המקומית אינה קנויה לבית משפט זה, אלא לבית המשפט בנצרת.

התובעת הגישה תגובה, במסגרתה התנגדה לבקשה. הנתבעת לא ניצלה את זכותה להגשת תשובה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, דעתי הינה כי יש לדחות את הבקשה.

באופן תמוה נטען בבקשה, כי בכתב התביעה אין כל טענה לענין הסמכות המקומית. טענה זו חסרת בסיס. סעיף 11 לכתב התביעה מבאר ענין זה מפורשות, ובו נטען כי מקור הסמכות הינו מקום ביצוע ההתחייבות ומקום ביצוע התשלום, אצל התובעת.

רק מטעם זה יש לדחות הבקשה, שכן הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ותוך העלאת טענה שברור על פניו, כי אינה נכונה, ואף גובלת בהטעיה.

מעבר לדרוש אציין, כי בתגובה, הנתמכת בתצהיר, נטען שהמקום לביצוע התשלום הינו בעסקה של התובעת, בחולון, טענה שלא נסתרה. בבקשה ובתצהיר הנלווה לה לא נטען אחרת, וכאמור, אף לא הוגשה תשובה על מנת לסתור טענה זו.

תקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, קובעת כאחת מחלופות הסמכות המקומית את המקום שנועד לביצוע ההתחייבות, ובענייננו התשלום, ומכוחה נקנית סמכותו של בית משפט זה. ראה לענין זה גם סעיף 44(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, הקובע כי חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יקויים במקום עסקו של הנושה. לא נטען בבקשה כי הוסכם היכן יקויים החיוב, וממילא, הנחת המוצא הינה כי זה יבוצע במשרד התובעת.

אגב, אמנם, חולון מצויה במחוז מרכז ולא במחוז תל אביב, אך בבקשה נתבקשה העברת התובענה לבימ"ש בנצרת, וברור כי סעד זה אינו יכול להתקבל.

בהינתן האמור, הבקשה נדחית. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪, תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. בשולי הדברים אוסיף כי מומלץ לצדדים לבוא בדברים על מנת לסיים את המחלוקת, במיוחד נוכח סכום התביעה הנמוך, טרם הדיון.

ניתנה היום, כ' אלול תשע"ג, 26 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: